תא”ל (מיל’) אפרים סנה | ידיעות אחרונות
עם כניסתו של גבי אשכנזי ללשכת שר החוץ בירושלים, היתה זו הפעם הראשונה מזה אחת עשרה שנה, שבכסא זה יושב אדם שהשקפת עולמו אינה זו של הימין הישראלי.
שלושה אתגרים עיקריים ממתינים לשר החוץ החדש.
הראשון הוא שיקום היחסים עם אמריקה הנאורה, הלא אוונגליסטית. הברית האסטרטגית בין ארה”ב לישראל צומצמה בשנות שלטון נתניהו לברית פוליטית-טקטית בין הימין האוונגליסטי של המפלגה הרפובליקנית לבין חוגו הקרוב של ראש ממשלת ישראל. לעומת זאת הידידות לישראל בארה”ב איבדה את אופייה הדו-מפלגתי. יותר אישים במפלגה הדמוקרטית מרגישים שממשלת ישראל מזוהה פוליטית עם טראמפ ומחנהו. יותר ויותר יהודים אמריקאים, בעיקר צעירים ונוטים למפלגה הדמוקרטית, מנוכרים למדינת ישראל, בניגוד לעבר. בחוגים אלה, שהם עמוד השדרה של אמריקה הדמוקרטית יש רצון עז לדבר עם ישראל האחרת, שאינה שבויה במשיחיות דתית ובתשוקת סיפוח. איתם יוכל שר החוץ החדש לבנות מערכת יחסים חדשה.
השני הוא חידוש הדיאלוג האסטרטגי עם אירופה. אין כוונתי לקבוצה הקטנה של מדינות אנטי ליברליות במרכז אירופה ומזרחה, אשר בידידות עם מנהיגיהן מתהדר נתניהו. הכוונה היא למדינות המובילות את האחוד האירופי ואלה המהוות בו רוב ברור. במדינות אלה קיים רצון עז לקיום דו-שיח עם ישראל האחרת. כיום לא קיים דיאלוג כזה בעיקר כי כך “מענישה” ישראל הרשמית את רוב מדינות האיחוד על דבקותן בפתרון שתי המדינות ועל התנגדותן לתכניות הסיפוח. אם יושיט אשכנזי יד לאירופה זו, לא תישאר ידו תלויה באוויר.
השלישי הוא בניית יחסים אחרים עם מדינות ערב המתונות. עם ירדן יחסינו כיום בשפל, למעט התיאום ההכרחי בביטחון השוטף. לחוסר רגישותו של ראש הממשלה, למשל בפרשת תצלומו עם המאבטח היורה, יש חלק נכבד בכך. בירדן חושדים כי מקורבי ראש הממשלה שכנעו את מקורבי טראמפ כי ירדן איננה עוד נכס לארה”ב.
היחסים עם מדינות המפרץ מתנהלים כך שיש שיתוף ביטחוני מסוים מתחת לרדאר עם הבלחות ארעיות של צעדי פתיחות אזרחיים. אלה מנוצלים על ידי נתניהו ליצירת מצג שווא של נורמליזציה מעבר לפינה. אך זהו מצג שווא המנופח על ידי עיתונאים משוטים. תכליתו הפוליטית היא יצירת מציאות מדומה כאילו ניתן לקיים בצידה של השליטה בפלסטינים יחסים תקינים עם מדינות ערביות. ממגעיי הרבים במדינות אלה אני יכול לומר בביטחון כי לאמירה זו אין שחר. מה שכן יכולה ישראל לעשות במציאות שיצר משבר הקורונה הוא להציע עזרה, בעיקר למצרים ולירדן בתחום הכלכלי כדי לעבור את המשבר הזה. העזרה ושיתוף הפעולה יכולים להיות לפחות בתחום האנרגיה, החקלאות והמים. עזרה כזו עשויה לחזק את היחסים עם מדינות נוספות באזור ומשרד החוץ יכול וצריך להוביל פעילות זו.
אולם ישנה הערת אזהרה אחת מתחייבת. כל מעשה סיפוח, ולו חלקי ביותר, ישים לאל כל מאמץ ישראלי לפריצת דרך אל ידידים ישנים ואל שותפים חדשים כאחד. האתגר החשוב ביותר הוא זה מבית – להוריד את רעיון העוועים של הסיפוח מסדר היום.
הכותב הוא שר לשעבר. כיום יו”ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי באקדמית נתניה וחבר ב’מפקדים למען ביטחון ישראל’
