בואו נחלום לרגע כיצד תיראה הארץ למודת המלחמות הזאת אחרי הסכם בין שני העמים: דמיינו לעצמכם שאוכל לטוס לירושלים ולהזמין אתכם לבקר בריאד

הנסיך הסעודי טורקי אל-פייסל | פורסם ב”הארץ”, 07.07.2014

לעתים, ברגעים האפלים ביותר, מה שחשוב הוא לא רק אמונתם ודבקותם של אנשים אמיצים ורחבי אופקים ברעיון השלום, אלא גם הניסיון שלהם לדמיין כיצד ייראה השלום הזה.

הדבר נכון במיוחד במזרח התיכון. כאן, שני עמים – הפלסטינים והישראלים – מבקשים לממש את חלומם להקמת שתי מדינות לשני העמים. רק פתרון של שתי מדינות יכול להגשים את החלום הזה ולענות על שאיפותיהם הלאומיות של השניים. פתרון כזה היה לב החזון שהציגה העצרת הכללית של האו”ם בתכנית החלוקה ב-1947, שהקהילה הבינלאומית כשלה ביישומה אז, ותהליכי שלום רבים לא הצליחו לממשה מאז.

התוצאה היא טרגדיה אנושית, הן עבור הפלסטינים החיים תחת נטל הכיבוש הישראלי המדכא והן עבור הישראלים, הלכודים במצב בו בידודם הבינלאומי מתחדד במרוצת הזמן. פסק הזמן במאמצי מזכיר המדינה קרי, והאכזבה הגדולה לנוכח הכישלון האחרון של הדיפלומטיה האמריקאית, מהווים הזדמנות נאותה יותר מאי פעם לדמיין את השלום שאליו שואפים כל האנשים שוחרי הטוב.

יוזמת השלום הערבית, שהוצעה לראשונה על ידי עבדאללה מלך סעודיה, שומר שני המקומות הקדושים, ואומצה על ידי הליגה הערבית ב-2002, עדיין מהווה מסגרת לשלום – נוסחה לפתרון צודק ומקיף של הסכסוך הן בין ישראל לבין הפלסטינים והן עם העולם הערבי, מתוך שכנוע עמוק כי שום פתרון צבאי אינו יכול להעניק למדינות האזור את השלום והביטחון להם הן שואפות.

יוזמת השלום הערבית קובעת שכל מדינות ערב יכוננו יחסים נורמאליים עם ישראל משעה שישראל תיסוג מהשטחים שנכבשו ביוני 1967 ותסכים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה במזרח ירושלים. על הגבולות המדויקים ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים יהיה צריך להסכים כמובן במשא ומתן בהתאם לעקרונות בינלאומיים.

בלבנון, השטחים שכבשה ישראל יכולים לעבור לידי האו”ם עד לכינונה של ממשלה לבנונית בת קיימא שתקבל אותם לידיה; וכך גם בסוריה, רמת הגולן הכבושה יכולה להימסר לניהול האו”ם עד שממשלה חדשה תקבלה לידיה. עם מידה של רצון טוב, ובגיבוי ארצות הברית והליגה הערבית, שום דבר אינו בלתי אפשרי. ואני אכן מקווה שהישראלים לקחו לתשומת לבם את הקו שאומץ על ידי משלחת הליגה הערבית לוושינגטון באפריל אשתקד, שהבהירה כי יוזמת השלום הערבית אינה סטטית ואינה תכתיב פשטני אלא ניתן להתאימה כך שתכלול כל הסכמה מרצון שתושג במגעים בין הישראלים לפלסטינים.

כמו אחרים באזור, מצערת אותי העובדה כי אף ממשלה ישראלית לא הגיבה עדיין ליוזמת השלום הערבית, למרות שהעולם הערבי חידש את תמיכתו בה בכל ועידת פסגה של הליגה הערבית ב-12 השנים האחרונות ובכל מפגש פסגה של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ושל המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ. משלחת ערבית אף הגיעה לישראל כדי למסור אותה ישירות לעם בישראל. בכמה הזדמנויות היו בעולם הערבי קולות שטענו שהיוזמה לא צלחה ולכן יש לבטלה ולזנוח אותה. אבל אנחנו דבקים בה ומתעקשים לדבוק בה; והיא עדיין על השולחן, תקפה מתמיד.

בואו נחלום לרגע כיצד תיראה הארץ למודת המלחמות הזאת אחרי הסכם בין שני העמים. הרשו גם לי לחלום…

תארו לעצמכם שאוכל לעלות על מטוס בריאד, לטוס היישר לירושלים, לעלות על אוטובוס או מונית, לנסוע לכיפת הסלע או למסגד אל-אקצא, להשתתף בתפילת יום השישי ואחר כך לבקר בכותל המערבי ובכנסיית הקבר. למחרת אוכל לבקר בקבר אברהם במערת המכפלה באל-ח’ליל, הלא היא חברון, ובקברי הנביאים האחרים, עליהם השלום. משם אוכל לנסוע ולבקר בכנסיית המולד בבית לחם, ואמשיך ואבקר גם במוזיאון יד ושם כפי שביקרתי במוזיאון השואה בוושינגטון, עת שימשתי שם שגריר.

ואיזה עונג יהיה זה להזמין לא רק את הפלסטינים אלא גם את הישראלים שאפגוש לבוא ולבקר אותי בריאד, שם יוכלו לסייר בבית אבותיי בדרעייה, שמנת הסבל שספגה מנחת זרועו של איברהים פאשה דומה לסבלה של ירושלים מידי נבוכדנצר והרומאים.

נסו רק לדמיין את ההתפתחויות בתחומי המסחר, הרפואה, המדע והתרבות בין שני העמים.

האלטרנטיבה, אני חושש, היא המשך הסכסוך, כאשר המציאות בשטח – ובעיקר מפעל ההתנחלויות המתמשך בשטחים הפלסטיניים הכבושים – דוחקת אותנו עוד ועוד ליום שבו השאלה כבר לא תהיה כיצד להגיע לפתרון שתי המדינות, אלא האם הסכסוך ושפיכות הדמים ימשיכו להיות הנורמה. האם זה באמת מה שישראל רוצה?

תפיסתם בכוח של שטחים על ידי מתנחלים וכבישים המיועדים “לישראלים בלבד” בשטחי הגדה הפלסטיניים מונעים את אפשרות קיומה של מדינה פלסטינית רציפה ובת קיימא. במקביל לתשלום מס שפתיים לפתרון שתי המדינות, נוקטת ממשלת ישראל בפועל במדיניות היוצרת מציאות של מדינה אחת, לא “פתרון” של מדינה אחת, ובהעדר שוויון בזכויות פוליטיות, כלכליות ואנושיות באותה מדינה, קשה שלא לראות בכך אלא מתכון לאסון.

אני מקווה כי ועידת ישראל לשלום תתרום למאמץ לדמיין את חזון השלום שיהפוך לאפשרי מרגע שיוזמת השלום הערבית תהיה לאבן היסוד שלו. ואני מייחל ליום שבו יתאפשר לי להשתתף בוועידה כזאת, ולאותם ישראלים שישתתפו בה יתאפשר לטוס לריאד ולקחת חלק בוועידות שיתמקדו בשאלה כיצד יכולים כולנו לעבוד יחד כדי לפתור את הבעיות הבוערות הרבות הנוספות המאתגרות את אזורנו.

הנסיך טורקי אל-פייסל היה ראש המודיעין של ערב הסעודית בשנים 2001-1997 ושגריר הממלכה בבריטניה ואירלנד בשנים 2005-2002 ובארצות הברית בשנים 2006-2005.

לכתבה ב”הארץ” » לחץ כאן
צילום תמונת נושא: EFP